<h1>הבתים — שערי בית המקדש שער רביעי</h1>
<h2>דף כא.</h2>
לפיכך מקריבין את הקרבנות כלם אע"פ שאין בית בנוי ואוכלין קדשי הקדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים בירושלים אע"פ שאין שם חומה. שקדשה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, לר"ם. כתב הראב"ד שאין מקריבין אלא אם כן יש בית, וכן אין אוכלין קדשים בירושלים, ע"כ. ונראין דברי הר"ם, ולפי מה שכתב, נראה שהנכנס שם בזמן הזה בהכרת, וכל קדשה שהיתה לו בבנינו יש לו עתה בחרבנו.
ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדשה ראשונה קדשה לעתיד לבא, וקדשת ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבא, לפי שקדשת המקדש אינה אלא מפי השכינה, ושכינה אינה בטלה. והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם. ואמרו חכמים אע"פ שהם שוממין בקדושתם הם עומדין. אבל חיוב הארץ בשביעית ומעשרות אינה אלא מפני כבוש רבים, וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה מן המעשרות ומן השביעית שהרי אינה ארץ ישראל. וכיון שעלה עזרא וקדשה, לא קדשה בכבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנית, הרי הוא מקודש היום, אע"פ שנלקחה הארץ ממנו, וחייב בשביעית ומעשרות, לר"ם.
